החלטה בתיק ב"ש 93997/05

            בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו-הריסה מינהלי, שהוצא ביום 24.10.2004  על-ידי הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - מחוז המרכז, ובקשה לדחיית מועד ביצוע הצו, שנדחתה ביום 30.10.2005, על-ידי כב' השופט ח. פדר, מבית-המשפט לעניינים מקומיים בכפר-סבא.

המבנה נשוא הצו הינו מבנה הבנוי על שטח של 300 מ"ר, בן שתי קומות, שניבנה על קרקע חקלאית מוכרזת.

            להלן השתלשלות האירועים:

            ביום 24.10.2004 הוצא צו-הריסה מינהלי ביחס למבנה שהקים המבקש על מקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 7784, בעיר טירה.

            ביום 25.10.2004 הגיש המבקש בקשה לביטול צו-הריסה מינהלי, ובעקבות דיון שהתקיים ביום 18.11.2004, הגיעו הצדדים להסכמה כי צו-ההריסה המינהלי יעמוד בתוקפו, ואולם, כניסתו לתוקף של צו -ההריסה המינהלי, תידחה ליום 18.10.2005 שעה 16:00.

במסגרת הסכמה זו, הסכים המבקש כי:

א.         נוכח הארכה הארוכה שניתנה לקיומו של צו-ההריסה המינהלי - שלא להעלות כל טענה בדבר דחיית ביצועו של הצו.

ב.          במועד כניסת הצו לתוקף תוכל המשיבה לבצעו, ללא כל התראה מוקדמת למבקש.

ג.          עיכוב ביצועו של הצו, יהא כפוף לכך כי הבנייה במקרקעין נשוא הבקשה תוקפא כפי שהיא, ולא תיעשה במקרקעין כל בנייה נוספת מחוץ למבנה או בתוכו, כמו גם שלא לאכלסו, שאחרת תוכל הועדה לממש את צו-ההריסה המינהלי לאלתר (לעניין זה נתונה הרשות בידי הועדה המחוזית לצלם את מצב המקרקעין והבנייה - לאלתר, בהרשאת המבקשת).

            ביום 19.10.2005 פנה המבקש לבית-המשפט קמא, בבקשה לדחיית צו-ההריסה המינהלי. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט קמא ביום 30.10.2005.

לטענת בא-כוח המבקש בכתב, ובעל-פה במהלך הדיון, סעיף 238 א(ט) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: " החוק"), קובע כי לאחר שחלפו 30 יום מיום כניסת צו-ההריסה המינהלי לתוקפו, פג תוקף הצו ולא ניתן לבצעו.

מכוח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אמור הצו היה להיכנס לתוקפו ביום 18.10.2005 בשעה 16:00, וניתן היה לבצעו, עד לא יאוחר מתום 30 הימים מאותו מועד.

המועד לביצוע הצו חלף עבר, ללא שטרחה המשיבה לבצעו בתוך המועד הקבוע לכך במסגרת הוראת סעיף 238א(ט) לחוק.

לאחר שחלף המועד לביצוע צו-ההריסה הקבוע בחוק, פנתה המשיבה ביום 27.11.2005, בבקשה למתן אורכה לביצועו של צו-ההריסה, ובית-המשפט נעתר לבקשה, במעמד צד אחד, ללא העברת הבקשה לידיעת המבקש דכאן וללא שניתנה למבקש כל הזדמנות להגיב לטענות המועלות במסגרת הבקשה.

המשיבה הטעתה את בית-המשפט לגבי המועד בו אמור צו-ההריסה המינהלי להיכנס לתוקפו, ויצרה הרושם, כביכול, כי כניסת צו-ההריסה המינהלי לתוקפו הוא  ביום 30.10.2005 -  בו דחה בית-המשפט הבקשה אותה הגיש המבקש ביום 19.10.2005.

מכוח הוראתו של סעיף 238א(ט) לחוק, המועד הקובע לגבי מועד כניסת צו-ההריסה לתוקף הינו "מועד הגשת התצהיר", והוא ביום 19.10.2005 - לאור האמור, המועד האחרון לביצוע צו-ההריסה המינהלי היה כנטען על-ידי המבקש, קרי עד לא יאוחר מיום 17.11.2005.

משפג תוקף צו-ההריסה המינהלי לאחר שחלף המועד לביצועו, בהעדר מתן זכות למבקשת להגיב לבקשת המשיבה למתן אורכה לביצוע צו-הריסה, בהעדר מתן פירוט לטעמים מאחורי אי-עמידת המשיבה במועד הקבוע בחוק לביצוע צו-ההריסה, ובהעדר צירוף תצהיר מפורט מטעם המשיבה לתמיכת טענותיה שהועלו בבקשתה למתן אורכה, ראוי היה כי בית-המשפט קמא ידחה בקשת המשיבה על הסף.

זאת ועוד. בשל החלטה אסטרטגית נמנעת המשיבה מלדון בתוכניות מפורטות דוגמת התוכנית המפורטת שהגיש המבקש לשינוי ייעוד הקרקע עליה ממוקם המבנה, נשוא צו-ההריסה, הרי שבפועל, הסכמת המשיבה כפי שבאה לידי ביטוי בדיון מיום 18.11.2004 - לא היה בה מאומה זולת מס שפתיים, תוך שהיא דוחקת כוונתה להימנע מלסייע בידי המבקש ובידי כל אדם בעיר טירה הסובל ממצוקת דיור, להכשיר עבודות בנייה שבוצעו על-ידו.

אי-עיכוב ביצוע צו-ההריסה המינהלי, יגרום למבקש נזק כבד ובלתי-הפיך.